"זאקסון — לאסוף את השברים” הוא ספר הנכתב בימים אלה מתוך זיכרון, אהבה והבטחה — לשמר את סיפורה של משפחה שלמה בטרם ידהה, ולהעניק מילים למה שנותר במשך שנים בין שתיקה לגעגוע.
הספר מוקדש לזכרם של סבתי, מרגריטה צ׳רניאק בולוטוב ז״ל, ניצולת שואה שהפקידה בידיי את סיפורי המשפחה, ושל סבי, אדוארד בולוטוב ז״ל, שהיה עמוד התווך של המשפחה כולה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אספתי מסבתי תמונות ומסמכים, שמות וסיפורים, שירים ורסיסי זיכרון. שמרתי כל פרט, כאילו ידעתי כבר אז שיום אחד אצטרך לחבר את כולם מחדש. ברבות השנים הפך האיסוף למסע חקר ממושך בין ארכיונים, מאגרי מידע ועדויות — חיפוש אחר מסמכים שיוכלו להשלים את התמונה ולהשיב קול ופנים לדמויות שכמעט נעלמו מן הזיכרון.
הספר מתחקה אחר שורשי משפחתה של סבתי לאורך דורות ומשלב בין זיכרון אישי, סיפור משפחתי ומחקר היסטורי. לצד הגילויים מתקיימות בו גם השתיקות: הפרטים שאבדו, השאלות שנותרו ללא מענה והחלל בסיפורו של סבי. לא מפני שסיפורו חשוב פחות, אלא בשל המציאות שבה חיו סבי וסבתי — מציאות שהותירה אחריה מעט מאוד מילים. גם על החסר הזה אספר בספר.
זהו ספר על מה שנשמר ועל מה שעדיין ממתין להימצא; על קולות שהזמן כמעט השתיק ועל האחריות להשמיעם מחדש. זהו הניסיון שלי לאסוף את השברים ולהפוך אותם לזיכרון כתוב — זיכרון שיישאר לאחי לאון, לילדינו ולדורות שיבואו אחרינו.